משחק החיים / דליה חוברס
תאר לעצמך שאתה עומד לשחק במשחק תפקידים. תארי לעצמך...
למשחק הזה יש חוקים כמו: לאחר העלייה באה ירידה, אחרי היום מגיע לילה, אם תיגע באש תישרף וכו'.
מערכת החוקים ניתנת לך על ידי המשחקים ה"מבוגרים" אולם לא בבת אחת ולא תמיד מתוך הגדרה שאלה הם החוקים, ואתה לומד אותם במהלך המשחק.
אתה בוחר ואת בוחרת לעצמך מראש את התפקיד במשחק התפקידים הזה: להיות שחור או לבן, ישראלי או אמריקאי, גבר או אשה. אתה יכול גם לבחור לפגוש מכרים המשתתפים איתך במשחק, אבל זה מסובך מפני שלא תמיד תזכרי מי הם כשתפגשי בהם.
כדי להיכנס למשחק את חייבת ואתה חייב "להיוולד" ולהפוך לחסרי ישע לגמרי. אתה צריך לשכוח הכל ולהתחיל הכל מההתחלה.
לאחר זמן קצוב אתה מוכרז "מבוגר" על ידי המשחקים האחרים ונשלח למצוא את דרכך לבד.
העניין הוא שאתה כבר מעורב כל כך ב'דמות' שאתה שוכח מי אתה באמת. ואחר כך אתה שוכח שבעצם הכל משחק ואתה חושב שזה כל מה שיש.
עדיין יש לך זכות להחליט על כל מה שקורה לטיפוס הזה - אבל בתור הדמות אתה חושב שהכל קורה "במקרה" או בעזרת "הגורל".
כאשר הטיפוס שאתה משחק הולך לישון אתה חוזר להיות עצמך באמת. ויש לך הזדמנות לתכנן קדימה ולבטא את התשוקות והרצונות. כשמתעורר הטיפוס אותו אתה משחק הוא חושב שחלם" חלום.
חלק מהשחקנים במשחק מבינים שצריך להיות גם "משהו מעבר לזה" ומתחילים לחפש תשובות לשאלות שלהם. כמה מהם מגיעים למסקנה שיש כנראה מישהו שהמציא את המשחק הזה ואת המשתתפים בו. הם מתחילים להעריץ את מי שהמציא את המשחק: הוא" כנראה הרבה יותר מבריק מהם. ואז הם ממציאים עוד חוקים ואומרים שהוא" שהמציא את המשחק ו'אמר' את החוקים האלה.
הדרך היחידה לעזוב את המשחק נקראת "למות". ואז את נזכרת מי את באמת ונפגשת עם החברים האחרים שלך שכמה מהם היו במשחק איתך, ואחרים היו במשחקים אחרים ואתם חולקים חוויות.
אתם מגיעים למסקנה שהמשחק היה "כיף", גדוש בהרפתקאות ובסך הכל חוויה מלמדת מאוד.
אתה מחליט לשחק שוב והפעם בסביבה חדשה.
*הדברים כתובים בלשון זכר ונקבה חליפות רק לשם ההגינות...
.