דליה חוברס
אמינות נוצרת על ידי כך שאין הסתרה.
אנחנו מאמינים לאדם אחר כאשר אנחנו חשים שאינו מסתיר מאיתנו חלקים של אמת.
אותו כלל קיים גם לגבי עצמנו. כאשר אנחנו מסתירים מעצמנו חלקים מהעולם הרגשי שלנו
אנחנו 'חוטאים' באי אמינות כלפי עצמנו. הסתרה זו מונעת מאיתנו לסמוך על עולם הרגש
שלנו ובין היתר גם על יכולת התגובה הרגשית שלנו.
כאשר אני מכיר בקיומו של העולם הרגשי שלי ומסוגל להביא לידי ביטוי גם את הרגשות
שהם פחות נעימים או מקובלים אני מייצר אמינות קודם כל כלפי עצמי וגם משדר אותה
לאחרים.
ביטוי הרגש הוא שפה בפני עצמה. אפשר להתחיל לעסוק בו כמו בכל שפה, רק לאחר שיש
לי "אוצר מילים", דקדוק ותחביר. במילים אחרות, עליי להכיר את הרבדים השונים של העולם
הרגשי שלי וללמוד כיצד להשתמש בהם ומהם החוקים הפועלים עליהם. צורות הביטוי
המוכרות לנו הן בדרך כלל קוטביות: הכחשה או התפרצות. לימוד של שפת הרגש שלי
מאפשר מנעד רחב של ביטוי, ואף מקל על התמודדות עם רגש גואה. הכרת הרגשי שבי
מונעת התפרצות שהיא בדרך כלל בעת ובעונה אחת הצפה של רגש ואי היכולת להכיל אותו.
לימוד השפה הרגשית שלי הוא למעשה הכרה בתחושות הגוף שלי. בתחילה כמו בלימוד
שפה, אנחנו לומדים את החלקים המרכיבים את השפה. בעולם הרגש מתורגם הדבר
לתחושות גוף. מה שהורגלנו לכנות רגש הוא סך כל תחושות הגוף תחת כותרת מוכרת לכל.
לדוגמא: רגש האהבה היא אוסף של תחושות חמימות ונועם בחזה, פרפרי שמחה בבטן,
התרחבות נעימה של כל הגוף, שרירים ערניים אבל לא מתוחים וכו'. כדאי לשים לב כאשר
אנחנו מבחינים בחלק מן התחושות האלה, אפשר לקרוא לסך החדש של התחושות בשם
חדש ואולי אף לייחס להם צבע או צליל.
אמינות פנימית היא היכרות של ממש עם עולם הרגש שלי ומאפשרת לי לשמוע גם את
האמת של האחר, מבלי להיות מאויים על ידה.
אם יש לי את היכולת להכיל את עולם הרגש שלי אני יודע שאני קיים, ולכן גם אם אשמע
דברים סותרים לא יתערער הבסיס הפנימי שלי. באותה מידה ביטוי האמת שלי כלפי חוץ אינו
מערער אותי.
כאשר אני מאפשר/ת לעולם הרגש שלי להתקיים אני פועל/ת באיזון מתוך המרכז הפנימי
שלי.